מיתרים, נרתיקים, חצובות ואביזרים נוספים לכלי התאר
התאר הוא כלי מיתר ארוך צוואר, המשמש באיראן, באזרבייג׳ן, בגאורגיה, בארמניה ובחלקו גם בטורקיה. פירוש המילה תאר בפרסית הוא מיתר. המנגן בתאר נקרא תאריסט. לכלי טווח של שתי אוקטבות וחצי. הוא נכלל ברשימת המורשת העולמית של אונסק\"ו לפני שמונה שנים.
כיום טוענים האיראנים והאזרים כאחד שהכלי שייך לתרבותם. מלבד תנוחת ההמתנה, אפשר להשתמש בו בשתי דרכים שונות. הוא אחד הכלים שמוצאם בקופוז. התאר הוא אביהם של כלים כמו סתאר, דוטאר, צ׳ארתאר וגיטרה. אף שאין בידינו מידע רב על המקום והזמן שבהם הופיע הכלי לראשונה, שמו של התאר מוזכר בכמה שירים מן המאה ה-10.
לבניית הכלי, המורכב משלושה חלקים, משתמשים בשלושה סוגי עץ שונים. גוף הכלי מורכב משתי קערות בגדלים שונים ועשוי בדרך כלל מעץ תות. משתמשים בעץ תות כדי למנוע סדקים בעת גילוף הגוף וכדי להפיק צליל יפה יותר. הצוואר עשוי בדרך כלל מעצים קשים יותר כמו עץ אגוז. לחלק העליון, הנקרא הראש, משתמשים בעץ אגוז לוז.
סוגי התאר מתחלקים לארבעה: תאר סולו באורך 86-89 ס\"מ, תאר תזמורתי באורך 83-86 ס\"מ, תאר לתלמידים באורך 72-76 ס\"מ ותאר קורה.