הכלי הגיע למדינות רבות, אך נפוץ בעיקר במוזיקה הקלאסית של איראן, אזרבייג׳ן, ארמניה וטורקיה. מבנה הכלי שונה מעט בכל מדינה. יש לו גם שמות שונים כגון Kamanche, Kamancheh, Kemanche או Kemancha. מנגנים בכלי גם במוזיקת פולק וגם במוזיקה קלאסית.
גוון הצליל הרך והנעים לאוזן הופך את הכמאנצ׳ה לכלי מתאים גם לנגינת סולו וגם להרכב. הנגן מניח את הכמאנצ׳ה על הברך, ובמקום להוביל את הקשת הוא מסובב את הכלי אל עבר הקשת. במהלך הנגינה הנגן משחיל את אצבעותיו בין שיער הקשת לחלק העץ כדי להפיק את הצליל הרצוי.
השפעתו של הכמאנצ׳ה אינה מוגבלת למזרח התיכון. הוא משך לאורך השנים את תשומת לבם של אמנים רבים מאירופה. יש סיפורים רבים על אמנים שנסעו למדינות כמו טורקיה, איראן וארמניה רק כדי ללמוד לנגן בכמאנצ׳ה. הכמאנצ׳ה זכה באהבה ובעניין מחלקים רבים ושונים של העולם, ואהבה זו קיבלה הכרה עם הכללת הכלי ברשימות המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אונסק״ו.
