השאלוּמוֹ (Chalumeau) הוא כלי נשיפה ימי-ביניימי המורכב מצינור זקוף המכוסה בצינורית קטנה שבתוכה מקובע עלה כפול. הוא מכונה גם "החצוצרה המדומה", והוא קודמו של הקלרינט.
השם שאלומו התייחס למגוון חלילי קנה עממיים וחמות חלילים, בייחוד חלילי קנה בעלי קדח גלילי המנוגנים עם עלה בודד המחובר לדופן הצינור או חתוך בתוכה. השימוש בשאלומו החל בצרפת ומשם התפשט לגרמניה בסוף המאה השבע-עשרה. בסביבות שנת 1700, זמן קצר לאחר שכלי מסוג זה הפך אופנתי בחברה העירונית, הוסיף יוהאן כריסטוף דנר מנירנברג חור אגודל נוסף ושני קלידים; הניסויים המאוחרים שלו הובילו להולדת הקלרינט.
בשל האופי האקוסטי של צינור גלילי סגור, צליל השאלומו נמוך בהרבה מהצפוי. בניגוד לצליל דמוי החצוצרה של הקלרינט הבארוקי, יש לו איכות חמימה ושירתית (קנטבילה) ומבנה צליל דמוי דיבור.
כלי שאלומו מקוריים שרדו עד ימינו, ואומנים מודרניים מייצרים העתקים המבוססים על הכלים המקוריים הללו. רוב הכלים המקוריים עשויים עץ אשכרוע, ולכולם שני קלידים המוצבים זה מול זה לנגינה באגודל ובאצבע המורה של יד שמאל. בפיות של כלים אלה העלה ממוקם בדרך כלל כך שהוא רוטט כנגד השפה העליונה.