הבוזוקי הוא אחד הכלים שאי אפשר בלעדיהם במוזיקה היוונית בת זמננו, והוא כלי נגינה ארוך-צוואר. הבוזוקי הוא מכלי הנגינה המרכזיים של המוזיקה היוונית העכשווית. הוא מעין שילוב של גיטרה ובגלמה, ולכן אינו כלי מאוזן במיוחד. שילוב הגיטרה והבגלמה ניכר בלוח הסריגים, במיתרי הבגלמה ובסידור הסריגים של הגיטרה. אומרים שהכלי כונה "מקולקל" משום שנוצר כלי חדש תוך שיבוש שמו של הבגלמאס, ועם הזמן החליפה המילה את מקומה בשם "בוזוקי" בהגייה היוונית. עם גופו דמוי הביצה וצווארו הארוך, הבוזוקי משתייך לאותה משפחה של הבגלמה, הקופוז והעוד. הרבטיקו הוא ז'אנר שבו הכלי פעיל ומרכזי בתרבות המוזיקלית
מבחינת המבנה אפשר לדמות את הבוזוקי לכלי הקנה הטורקיים. הבוזוקי מופיע גם בפולקלור האירי. חלקו הקדמי של הבוזוקי מעוטר בדרך כלל בשיבוצי צדף, ומנגנים בו במפרט (פיק). הבוזוקי, שהאירים שילבו לאחרונה לעיתים קרובות במוזיקה המסורתית שלהם, היה במקור בוזוקי בעל 6 מיתרים. עם זאת, מוזיקאים מעדיפים בדרך כלל בוזוקי בעל 8 מיתרים (המכוונן CFAD). באירלנד כוונן הבוזוקי כ-GDAE או GDAD. הבוזוקי כיום הוא בעל גב שטוח, בדומה למנדולה אוקטבה. ההבדל בין מנדולת אוקטבה לבוזוקי הוא שלבוזוקי מנעד סקאלה ארוך יותר. הסקאלה הארוכה עלולה להקשות על האצבוע, והצליל מושפע ממנה באופן טבעי משום שהמיתרים דקים יותר.
עם גופו דמוי הביצה וצווארו הארוך, הבוזוקי משתייך לאותה משפחה של הבגלמה, הקופוז והעוד. הרבטיקו הוא ז'אנר שבו הכלי פעיל ומרכזי בתרבות המוזיקלית. הבוזוקי מופיע גם בפולקלור האירי. חלקו הקדמי מעוטר בדרך כלל בשיבוצי צדף, ומנגנים בו במפרט או בפיק.
שורשיו הטורקיים הם שהביאו את הבוזוקי ליוון והבטיחו את התפתחותו. הבוזוקי שייך למשפחת הלאוטות, אך הוא חבר ייחודי במשפחה זו. הבוזוקי היווני היה בעל 6 מיתרים מרגע עיצובו הראשון וכוון D-A-D. לאחר מכן הופיע בוזוקי בעל 8 מיתרים, שהעניק למוזיקה ממד חדש.
בעת העתיקה נקרא הבוזוקי "פנדורה", ולכלי זה הייתה בטן עגולה. הסיבה הגדולה ביותר להתעניינות בבוזוקי היא שהבתים מוגבלים, אך המוזיקה הנוצרת ייחודית ואינה נגמרת! לבוזוקי היסטוריה קדומה אף יותר מזו של המזרח התיכון ואסיה, עוד מימי יוון העתיקה.
אשר לתקופה המאוחרת ועד ימינו, שמו של הבוזוקי נגזר מהמילה הטורקית שמשמעותה "שבור". לא נטעה אם נאמר שהבוזוקי הוא ידיד קרוב של הסאז הטורקי ושל הטנבור האסייתי. מי שהביאו את הבוזוקי ליוון היו מהגרים שהיגרו אליה מאסיה הקטנה ומטורקיה בראשית שנות ה-1900.
כיום מנגנים מוזיקאים בבוזוקי באמצעות פיקים. אך בעבר שימשו לכך עץ הדובדבן או פיק מנוצה. חוויות בוזוקי ייחודיות נוצרו גם עם פיקים בשימושים שונים!
סוגי בוזוקי
הבוזוקי הוא מכלי הנגינה המרכזיים של המוזיקה היוונית העכשווית. הוא שילוב של גיטרה ובס, ולכן אינו כלי מאוזן במיוחד. שילוב הגיטרה והבגלמה ניכר בלוח הסריגים, במיתרי הבגלמה ובלוח הסריגים של הגיטרה.
ההיסטוריה של הבוזוקי אינה עתיקה במיוחד. הרבטים, שהיגרו מטורקיה בחילופי האוכלוסין, לקחו עימם כלים כמו בגלמה, עוד וכינור, ועם הזמן שינתה הבגלמה את צורתה ונוצר כלי חדש הדומה למנדולינה ולגיטרה. הבוזוקי, שהיה בעבר בעל 6 מיתרים, הפך עם הזמן לבעל 8 מיתרים בתוספת שני מיתרים. עם התפשטות המוזיקה היוונית הפופולרית, גם הבוזוקי הפך מוכר ואהוב על הקהל.
סוגי הבוזוקי הם כדלקמן:
אפשר לחלק את הבוזוקי לשלושה סוגים:
- הבוזוקי היווני נחלק לבוזוקי רבטיקו בעל 6 מיתרים ולבוזוקי לאיקו בעל 8 מיתרים.
- המורפולוגיה של הבוזוקי הנפוץ גם במוזיקה האירית שונה למדי מהאחרים. לבוזוקי האירי ארבעה זוגות מיתרים וגב ישר.
הנושא המשמעותי ביותר בשיעורי בוזוקי הוא הפקת הצליל הייחודי של הכלי. לאחיזת הפיק ולתנוחת פרק כף היד תפקיד מרכזי בהפקת הצליל הרצוי. איכות המיתרים, המותג והחלפתם התכופה הם גורמים משמעותיים המשפיעים על צליל הבוזוקי.
אנו שמחים להעניק לכם את ההזדמנות להכיר את הדגמים של מורשת תרבותית עשירה זו, העשויים מהחומרים האיכותיים ביותר ומשקפים את התרבות שממנה הם באים.