מוזיקה אתנית היא סוג של מוזיקה השייכת לתרבותו של עם מסוים, של אזור מסוים ושל קהילה מסוימת. מכיוון שמוזיקה היא שפה אוניברסלית, זו פעילות שבני אדם נהנים להאזין לה ואינם מוכנים לוותר עליה. המוזיקה האתנית היא גם מרכיב שמציג את החברה, שכן היא המוזיקה השייכת לתרבויות של החברות ושל האזורים.
בעת העתיקה הייתה המוזיקה האתנית סוג של מוזיקה שהחברה הרלוונטית ניגנה ונהנתה ממנה רק בתוך עצמה. עם תחילת התקשורת בין קהילות, התפשטות האינטרנט והתרחבותם של פסטיבלים ויריד ים בינלאומיים, החלה המוזיקה האתנית להישמע בחברות ובתרבויות שונות. במוזיקה אתנית מנגנים גם בכלי נגינה מקומיים. להלן כמה מהכלים האתניים:
עוד
העוד, בעל הקול המרשים והיפהפה במיוחד, הוא כלי מיתר הפורט במפרט מבין הכלים הטורקיים המסורתיים. גוף העוד בנוי במבנה המזכיר חצי אגס. הוא עשוי מעץ בעל מבנה קשה כגון מהגוני או גרביל.
דף
דף הוא כלי נגינה הנוצר על ידי מתיחת יריעת עור על צדו האחד או על שני צדדיו של מסגרת עץ עגולה, ומנוגן במכות אצבעות. צורות שונות של הדף, שהוא מעין תוף מסגרת פתוח, נמצאות גם אצל שבטים עתיקים. בחפירות ארכיאולוגיות במסופוטמיה ובמקומות נוספים נתקלים בדמויות האוחזות דף בידיהן.
דרבוקה
ראשיתה של הדרבוקה, שמקורה במצרים בתקופות שלפני הספירה והיא מיוצרת בגדלים שונים, נראית בעיקר בתרבויות אנטוליה, מסופוטמיה ומרכז אסיה. הדרבוקה היא ששומרת על הקצב במוזיקה הטורקית המסורתית.
סאז-בגלמה
הסאז-בגלמה הוא כלי נגינה עתיק יומין. הוא שימש בשמות ובסוגים שונים במרחב גיאוגרפי רחב המשתרע מאסיה ועד אירופה. מדובר בסוג של קופוז, הידוע כאביהם של כלי המיתר ממשפחת הבגלמה.
קאנון
הקאנון הוא כלי ממשפחת כלי המיתר. הקאנון הוא אחד הכלים הבסיסיים של המוזיקה הטורקית. תכונתו המרכזית היא היותו כלי קישוט חשוב, הודות לצבע הצליל ולעושר שלו, וכן לשליטה ולטכניקות הביצוע שהוא מאפשר.