מהי לאוטה? כל מה שצריך לדעת

השם האירופי ״לאוטה״, ובאנגלית lute, קשור לשם הערבי אל־עוד. הלאוטה האירופית התפתחה בזיקה לעוד שהגיע לאירופה דרך ספרד, וקיבלה צורות שונות בתקופות ימי הביניים, הרנסאנס והבארוק. חשוב להבחין בינה לבין הלאוטה הטורקית, Lavta, המזוהה עם מסורת המוזיקה של איסטנבול. אלה כלים קרובים במשפחתם, אך אינם זהים במבנה, בכיוון או בטכניקת הנגינה.

 מהי לאוטה?

אחד הכלים במשפחה הוא הלאוטה הטורקית , כלי פריטה בעל גוף עץ קמור וסריגים הקשורים לצוואר. הלאוטה האירופית כוללת סוגים אחרים שהתפתחו בתקופות שונות. בנגינת הלאוטה הטורקית משתמשים במפרט, ואילו בלאוטות הרנסאנס והבארוק מקובלת פריטה באצבעות. טנבורי ג׳מיל ביי היה דמות חשובה במסורת הנגינה של הלאוטה הטורקית, אך אין לייחס לו את עצם המצאת הפריטה במפרט. 

סוג המפרט וטכניקת הפריטה משפיעים על הצליל. במסורת הלאוטה של איסטנבול קיימות דרכי נגינה הקשורות גם לסגנון הטנבור; אין בסיס לתאר זאת כפגיעה בהתפתחות המוזיקה הטורקית. בלאוטה האירופית, המעבר מפריטה במפרט לפריטה באצבעות בסוף ימי הביניים וברנסאנס אפשר ביצוע של כמה קולות. את הטכניקה בוחרים לפי סוג הכלי והרפרטואר, ולא לפי כלל אחיד לכל הלאוטות.

תולדות הלאוטה

כלים בעלי צוואר ותיבת תהודה התקיימו כבר בעת העתיקה, אך אין לזהות כל דוגמה קדומה עם הלאוטה האירופית או עם הלאוטה המודרנית של איסטנבול. באירופה הייתה הלאוטה מרכזית במוזיקת הרנסאנס והמשיכה להתפתח בתקופת הבארוק, בין השאר באמצעות הוספת קבוצות מיתרי בס ושינויי כיוון. השימוש בה פחת בהמשך, ובמאה ה־20 התחדש העניין בה עם תחיית הביצוע של מוזיקה מוקדמת. באיסטנבול הייתה הלאוטה הטורקית נפוצה במאה ה־19, והשימוש בה הצטמצם בראשית המאה ה־20. גם כיום מנגנים ובונים כלים משתי המסורות. 

בלאוטה האירופית חשוב להבחין בין מיתר יחיד לבין קבוצת מיתרים, הנקראת באנגלית course. קבוצה יכולה לכלול מיתר אחד או זוג שנפרט יחד. המספור מתחיל בדרך כלל בקבוצה בעלת הצליל הגבוה ביותר. לדוגמה, שמונה קבוצות עם מיתר ראשון יחיד ושבעה זוגות הן 15 מיתרים, ולא שמונה. בלאוטת בארוק בעלת 13 קבוצות, אם שתי הקבוצות הגבוהות יחידות והשאר זוגות, מתקבלים 24 מיתרים. המספר המדויק תלוי בסידור של הדגם; אין להחליף בין מספר הקבוצות למספר המיתרים.

השוואה לכלים קרובים

לאוטה ועוד

הגוף הקמור והפריטה במיתרים יוצרים דמיון בין הלאוטה לבין העוד. הבדל בולט הוא שבעוד מודרני בדרך כלל אין סריגים, ואילו בלאוטה האירופית ובלאוטה הטורקית יש סריגים. אין פירוש הדבר שבעוד אין גובהי צליל: הנגן קובע אותם באמצעות מיקום האצבע על המיתר. בלאוטה של איסטנבול נפוץ סידור של שבעה מיתרים בארבע קבוצות, וקיימים גם דגמים בעלי שמונה מיתרים. מספר הסריגים, חלקי העץ בגוף והמיתרים משתנה לפי הכלי. אין להסיק מכך שכל הלאוטות הן בעלות 26 סריגים או שהלאוטה הטורקית היא האב הישיר של הסאז.

לאוטה וגיטרה

בהשוואה בין לאוטה לגיטרה, יש להבחין גם בין גיטרה קלאסית רגילה לבין גיטרה חסרת סריגים. גיטרה קלאסית רגילה כוללת בדרך כלל שישה מיתרים נפרדים וסריגים קבועים. בלאוטות רבות המיתרים מאורגנים בקבוצות, והסריגים קשורים לצוואר; בגיטרה חסרת סריגים אין סריגים כלל. הכיוון, המידות וטווח הצלילים תלויים בסוג הכלי, ולכן אין לקבוע שכל לאוטה קטנה מכל גיטרה או מכוונת בדיוק כמוה. נגינת גיטרה קלאסית נעשית בדרך כלל באצבעות, בעוד שבלאוטה הטורקית מקובלת פריטה במפרט.

ב־Sala Muzik נשמח לעזור לכם להשוות בין הכלים לפי סגנון הנגינה, המידות והמפרט. עיינו בדגמים שבקטלוג ופנו אלינו אם תרצו לברר פרטים על כלי מסוים או לתאם בדיקה בחנות.

לקריאה נוספת: היכרות עם הלאוטה הטורקית